מלון קראון פלאזה נצרת השעה 09:00 בבוקר
התייצבנו בכניסת בית המלון, הצטיידנו בתג מזהה גדול על הצוואר ותיק בתוכו עיתון בערבית ותכנייה בשפה העברית. לאחר מכן, ירדנו קומה ובמרכז הרחבה הוצבו שולחנות גדולים עם שתייה חמה ועוגיות.
מסביב הוצבו ביתנים של נותני החסות, ביניהם – קופת חולים כללית, בנק מרכנתיל דיסקונט, רדימיקס, מלקום-מגזין ערבי, בוקרה דוט נט-מגזין אינטרנטי ועוד.
כדרכן של נשים, אני ממהרת לשירותים לתקן איפור, ולוודא שהכל במקום… שם נתקלתי באישה, שכמוני עשתה בדק בית.. צחקנו יחד והתלוננו שאין זמן בבית, בטח לא כשהילדודים בסביבה. מן אחוות נשים שכזו (לא משנה אם את ערבייה או יהודייה, יש דברים שהם מעבר לכל דבר…) ויצאנו מסודרות.
הרמקולים הכריזו שזה זמן הכניסה לאולם. התיישבנו יחד, באולם מלא מפה לפה. שתי מתורגמניות ישבו בצד ותרגמו את דבריו לשפה העברית (קיבלנו אזניות) התרגום היה לא מהטובים שחוויתי, אבל מספיק כדי להעביר לכם את המסר. מייסד ויו”ר מלכום – מר באסל גטאס עלה לדוכן:
“אני מברך את כולכם ומודה לכם על הגעתכם לכנס. זהו כבוד בשבילי להכריז על פתיחת ועידת הנדל”ן הערבי, והנני מאחל ומייחל לרעיונות חדשים ולרעיונות מחוללי תקווה. לא אאריך בדבריי, כי רצוני לתת זמן לפאנלים השונים, בהם יתנהלו דיונים רציניים בנושאים הבוערים הללו. מספר מילים על המטרות שלנו בכנס הנוכחי:
הראייה והחזון הוא לדחוף את הכלכלה הערבית קדימה. אנחנו רוצים לבצע זאת הלכה למעשה, למרות המדיניות הפוליטית ויישום ההדרה של המגזר הערבי, האפלייה והעדר תוכניות ותשתיות. אני חושב, שלמרות הכל, גם לנו יש אחריות לעניין, ואנו צריכים להטיל על עצמנו את המשימה הקשה הזו. התחום הכלכלי זהו התחום המרכזי שאותו צריך לפתח כדיֿ להגיע להכנסה הגבוהה. בכנס נדבר גם על דיור לזוגות צעירים באוכלוסייה הערבית. אסור לשכוח, כי הנדלן אחראי על הנתח הכי גדול בכלכלה הישראלית.
קצת סטטיסטיקה: נדרשות בין 80 ל-100 אלף יח”ד בשוק הנדל”ן על מנת לספק דיור הולם לשיכון הערבי ב-10 השנים הבאות. נדרשת השקעה לא מועטה, בגלל צמצום הקרקעות הפרטיות. אך הפוטנציאל קיים, ואנו מדברים על שוק של בקירוב 50 מיליארד שקל
הכולל פיתוח תשתיות, התעשייה, הבנייה המסחרית וכו’. זה שוק עצום בכל קנה מידה
וזה מה שיספק את ההזדמנויות הכלכליות לאוכלוסייה הערבית. לשלטון המרכזי אנו אומרים, הפיתוח הזה לא יקרה, כי אתם מבטיחים לגשר על הפערים אבל בפועל לא עושים זאת!
ואני אומר, הדבר הזה לא יתממש ללא דחיפת השוק הערבי, וללא הקצאת דיור ומסחר לשוק הערבי. צריך להקצות יותר מ-100 אלף דונם קרקעות מדינה כדי לממש את הפוטנציאל הלכה למעשה. יש צורך גדול בקריטריונים להקלות וזירוזים לבנייה. יש משקיעים שזכו במכרזים בנצרת, המייצרים עבודה ופיתוח המקום אבל אם אין קרקעות, אזי הסקטור הפרטי והמשקיעים, יישארו ללא מניע, כדי לבוא ולהשקיע במגזר הערבי.
יש העדר תכנון וקרקעות, ואני שואל מהם הפתרונות? חשוב לגבש רעיונות, ואנחנו כאן כדי לדון על הבעיות, לקדם הכרויות של משקיעים ולנסות להגיע לפיתרונות.”
לסיכום,
המעמד היה מרגש, כי הוא הפיח בי תקווה, שישנם אנשים במגזר הערבי, שהם פרגמטיים ורוצים לעשות למען עצמם ולקדם את איכות חייהם, מתוך רצון לגיטימי לגמריי של כל אדם באשר הוא. שמחתי לראות שיש מקום לשיתוף פעולה, ולא רק זה, אלא שיש אנשים שמבינים את כוחו של השיתוף הבין מגזרי. לטעמי זוהי בשורה חשובה מאוד, כי היא חיובית ואני לחלוטין בעד!
